עורך דין ינון תמרי
צור קשר | עורך דין תאונת עבודה | עורך דין ביטוח לאומי | עורך דין מחלת מקצוע | דף הבית
מיקרוטראומה - ירידה בשמיעה קטגוריות  

ירידה בשמיעה של בעל נגריה הוכרה בתאונת עבודה

 


בל 005075/03
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו 
  
בפני כב´ השופטת אריאלה גילצר-כץ 
  
בן פורת ניסן
  בעניין:
 
התובע
עו"ד ינון תמרי 
ע"י ב"כ
   
נ  ג  ד
  

 
בטוח לאומי-סניף תל-אביב המוסד לביטוח לאומי
  
הנתבע
עו"ד  עדה ליבוביץ´
ע"י ב"כ

 


פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בליקוי שמיעה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בפרק ה´ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 על פי תורת המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע.

 

רקע עובדתי:

1. התובע יליד 1931, נגר עצמאי.

 

2. התובע הגיש ביום 19.9.02 תביעה להכרה בירידה בשמיעה כמחלת מקצוע.

 

3. התובע נגר מזה כ- 50 שנה, עובד במבנה סגור. עובד ברעש מזיק כמפורט בבדיקות המוסד לבטיחות וגיהות מים 24.2.03.

 

4. עד 1996, מועד הגיעו לגיל 65, עבד התובע מעל 10 שעות ביום.

 

5. מגיל 65, עובד התובע בנגרייה 8-9 שעות ביום.

 

6. התובע החל לסבול מירידה בשמיעה בשנים האחרונות. בדיקת שמיעה לראשונה בוצעה בשנת 1998.   

 

הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר מיכאל בייזר, מומחה למחלות אף אוזן וגרון, מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין המצב הקיים באוזניה וליקויי השמיעה מהם סובל התובע.

 

בחוות דעת הרפואית שהוגשה ע"י ד"ר בייזר נקבע:

 

א. בתיק המסמכים הרפואים של התובע, 11 בדיקות שמיעה. מהן רק 4

תקינות ויתר 7 הבדיקות הן בדיקות סינון לא תקניות. היות ומר פורת

מציין ברישום הודעה למל"ל מן ה-26.5.05 כי הוא עבד (לפחות) עד

תאריך ההודעה, אתייחס בתשובה לשאלה א´ לבדיקת השמיעה

מתאריך 17.6.04. על פי בדיקה זאת לתובע ירידת שמיעה קלה

בתדירויות עד 2000 הרץ. מעבר לכך יש ירידה שיפועית הדרגתית

בינונית – חמורה בתדירויות הגבוהות עם שנץ ב6000 הרץ.

 

ב. לדעתי הקשר בין ירידת השמיעה לבין תנאי עבודתו הוא חלקי. כלומר,

בנוסף לחשיפה לרעש יש לקחת בחשבון גם את השפעת גילו (73

שנים). חלק מן הירידה בשמיעה עקב החשיפה לרעש היא על פי

תורת המיקרוטראומה.

 

ד. לא ניתן להעריך במדוייק את החלק היחסי של תנאי העבודה מחד

וגילו של התובע מאידך בנזק השמיעתי. נראה לי שסביר יהיה להניח

כי כ"א מן הגורמים הנ"ל תורם כמחצית מירידת השמיעה, וכנ"ל לגבי

הטינטון.

 

בהמשך נתבקש המומחה להשיב לשאלות הבהרה :

 

א. התובע עבד ברעש מזיק כ- 50 שנה והחל מתלונן על ירידה בשמיעה

רק בשנים האחרונות, יצוין כי שמיעתו נבדקה בפעם הראשונה בשנת

1998. האם ניתן היה לצפות לתלונות על ליקוי בשמיעה קודם לשנת

1998, לו היה מדובר בנזק כתוצאה מחשיפה לרעש ?

 

ב. האם נכון הדבר כי מחלות מסוג כולסטרול גבוה והיפוטירואידיזם, אצל

אדם מבוגר, עשויות להשפיע על ירידה בשמיעה ? אם כן באיזה שיעור ?

מה היחס המשוער ביו פגיעה בשמיעה הנגרמת מרעש מזיק לבין פגיעה

הנגרמת ממחלות אלו בצירוף עם גיל מבוגר ?

 

ג. האם נכון כי לא הוכח בתובע טינטון קבוע ?

 

ביום 29.12.05 השיב המומחה לשאלות ההבהרה:

 

א. אכן אפשר היה לצפות לתלונות על ליקוי בשמיעה עוד לפני 1998.

 

ב. נכון כי מחלת ההיפרכולסטרולמיה עלולה להשפיע לרעה על השמיעה. תת

פעילות בלוטת התריס אף היא עלולה להשפיע לרעה על השמיעה. יש לציין

כי תת הפעילות התחילה רק ב-1999 לאחר הניתוח. בדיסקרימניציה ואולם ירידה כזאת לא נצפתה בבדיקות של התובע. לא ניתן לכמת את היחס המדוייק בין הנזק השמיעתי מושרה הרעש לבין ההיפרכולסטרולמיה, תת פעילות בלוטת התריס ואפקט הגיל המתקדם, וכבר התייחסתי לכך בתשובה ד´ בחוות דעתי.   גם קביעתי של המחצית אינה יותר מאשר הערכה לא מדוייקת.

 

ג. בתיקו הרפואי של התובע קיימים מספר איזכורים לטינטון. הפעם היחידה,

כמדומני, שיש איזכור לסוג הטינטון נמצאת בגיליון המחלקה לרפואה תעשייתית – בתאריך 18/11/1998: מוזכרים זמזומים מדי פעם.

 

טענות הצדדים:

 

לטענת התובע, מדובר בליקוי שמיעה שנגרם עקב חשיפה לרעש. במשך שנים רבות, במסגרת עבודתו, עבד התובע במבנה סגור וברעש מזיק, על כן יש להכיר בירידה בשמיעתו כמחלת מקצוע. באשר לחוות הדעת טוען התובע, כי אין כל נימוק ענייני לטענה כי הגיל השפיע על הפגיעה בשמיעה ולא הוכח בפני בית הדין שהתובע סובל מהמחלות שאוזכרו בשאלות ההבהרה שהגיש הנתבע. המומחה בעצמו קבע כי לא ניתן להעריך את מידת ההשפעת מחלה מסויימת על השמיעה ביחס לנזקי השמיעה בגין חשיפה לרעש. המומחה מטעם בית הדין קבע, על פי השערה בלבד, כי ניתן להעריך במחצית את מידת ההשפעת תנאי עבודתו וכן את השפעת גילו של התובע. 

 

לטענת הנתבע, לאור קביעת המומחה כי קביעת השפעת העבודה מול השפעת גורמים אחרים אינה מדוייקת, יש למנות מומחה נוסף. לחלופין טוען הנתבע כי בחוות הדעת המשלימה קבע המומחה כי היפרכולסטרולמיה  עלולה להשפיע לרעה על השמיעה וכך גם תת פעילות בלוטת התריס שהחלה ב- 1999. אלו בנוסף לגילו של התובע הם הגורמים הדומננטים יותר במחלתו של התובע ולא חשיפה לרעש. ומשכך, דין תביעתו להידחות.

 

הכרעה:

1. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחוות הדעת שהוגשה לתיק בית הדין הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

 

2. על פי ההלכה הפסוקה, מטרת מינויו של המומחה היועץ הרפואי הינה לספק לבית הדין את היעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית.

עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי קביעת קיומו או קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0  סימיון דוידוביץ´ נ´ המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383) וכי לדידו של בית הדין, "המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב´ השופט רבינוביץ´ בעב"ל 001035/04 דינה ביקל נ´ המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005, טרם פורסם).

 

3. ובעניינו- חוות דעתו של המומחה קובעת שקיים קשר חלקי בין ירידת השמיעה לבין תנאי עבודתו של התובע. בנוסף לחשיפה לרעש יש לקחת בחשבון גם את השפעת גילו (73 שנים) וכי כ"א מן הגורמים הנ"ל תורם כמחצית מירידת השמיעה, וכנ"ל לגבי הטינטון.

 

4. איננו סבורים כי חוות הדעת אינה חד משמעית. ד"ר בייזר קובע "נראה לי שסביר יהיה להניח כי כ"א מן הגורמים תורם במחצית מירידת השמיעה...". אומנם בחוות הדעת המשלימה מסייג המומחה את קביעתו: "...גם קביעתי של המחצית אינה יותר מאשר הערכה לא מדוייקת...". אנו סבורים כי התייחסותו  של המומחה לגורמים נוספים מחלת ההיפרכולסטרולמיה ותת פעילות בלוטת התריס אצל התובע לא הוכחה בפנינו ונשאלו בעלמא ולכן לא ניתן להתייחס לכך.

 
סוף דבר:

בחוות דעתו קובע המומחה כי קיים קשר סיבתי חלקי רפואי בין מחלתו של התובע לתנאי עבודתו. הערכת המומחה בעניין מידת השפעת העבודה לעומת מצב בריאותו של מבוטח – בהעדר מדדים אובייקטיביים – היא בגדר קביעה אשר יש בה כדי להנחות את בית הדין בפסיקתו. בנוסף, במקרים של ספק בחקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, הלכה פסוקה היא כי יש להטות את הכף לטובת המבוטח. גם במקרה זה, הספק יפורש לטובת המבוטח. בשוקלנו האם ראוי לדחות תביעתו של התובע, כאשר המומחה סבור כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו לבין מחלתו והמומחה מעריך שהשפעת העבודה אינה פחותה ממצבו הבריאותי – יהא זה עוול בעינינו לדחות את תביעתו של התובע.

 

אשר על כן התביעה מתקבלת.

 
הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.ב

 
ניתן היום א´ בניסן, תשס"ו (30 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

 


אריאלה גילצר-כץ, שופטת - אב"ד
נ.צ. (ע)
נ.צ. (מ)
 

 

ירידה בשמיעה - מיקרוטראומה

 

בדב"ע נה/0-194 לוי מדינה נ´ המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) מיום 05.12.96 התייחס בית הדין לעוצמת הרעש הנדרשת בהקשר לעילת המיקרוטראומה, וקבע:
"על מנת להוכיח מיקרוטראומה אין צורך להוכיח כי הרעש נוצר מרעש בתדירות של למעלה מ- 85 דציבל. כוונת פסק הדין בעניין המוסד לביטוח לאומי- שלמה ניסים הנ"ל היא, כי יש להוכיח קיום רעש על מנת לבסס טענת המיקרוטראומה"
 
וכן ראה עב"ל 1188/02 שי שטיינבלט – המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג(83), 44, כבר נאמרו הדברים במפורש:


"בהקשר זה יצויין, כי בדיקות מפלסי רעש שנערכו במקומות בהם עבד המערער גילו רעש שבין 72-74 דציבל.


רעש זה אומנם אינו רעש מזיק בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד - 1984 וגם נופל מרעש בגובה של 85 דציבל, שהוא תנאי להכרה בליקוי שמיעה עקב רעש כמחלת מקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. עם זה, הפסיקה לא שללה הכרה בליקוי שמיעה גם במפלסי רעש הנמוכים מ - 85 דציבל כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה (דב"ע נה/0-194 לוי מדינה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), ניתן ביום 5.12.1996)"
 
וראה עוד תיק ב"ל 1463/99 (נצרת) מוחמד איברהים נ´ המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי יב 712, שם נקבע:
"אמת, שבענין ליקוי שמיעה, אכן יש טעם לקחת בחשבון גם את התנאים שנקבעו בתקנות בענין מחלת מקצוע ואף את התנאים שנקבעו בחיקוקים בענין בטיחות העובדים ברעש, אך זאת רק במסגרת מכלול השיקולים, ולא באופן שטענת המיקרוטראומה תידחה רק מחמת שאותם תנאים לא התקיימו".
 
עוד יצויין, כי עפ"י ההלכה הנוהגת בפסיקה, התנאי של פגיעה בתדירויות הדיבור, המהווה, כאמור לעיל, אחד מהיסודות הנדרשים לשם הכרה בליקוי השמיעה כ"מחלת מקצוע", אינו נדרש עוד לשם הוכחת פגיעה שהינה תוצאת תהליך של מיקרוטראומה. (ר´ עב"ל 469/97 דב גודס נ´ המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (45) 24)

בתיק בל (ת"א) 2921/02  דהן מנשה נ´ המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין כדלקמן:
אם נפנה לאמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי ניווכח כי המומחה הרפואי קבע בלשון ברורה ומפורשת קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לסירוגין לרעש לבין הנזק המצטבר שנגרם לתובע עם כל חשיפה וחשיפה לרעש, והדגיש כי אף אם לעקומות השמיעה של התובע "אין את הצורה הקלאסית..., הרי בהחלט יש כאן ליקוי שמיעה דו"צ בעיקר בתדירויות הגבוהות...מר דהן נחשף לרעש לסירוגין ולפיכך נגרמה לו בכל פעם מיקרוטראומה של האוזניים בצורת נזק מצטבר בכל חשיפה שהלכו והחמירו עם השנים הרבות בשל עבודתו.
לסיכום, החשיפה לרעש מזיק במהלך שנות עבודתו של התובע גרמה לו בכל פעם מיקרוטראומה עם ירידה בשמיעה וטינטון."


כך גם בחוות דעתו המשלימה הביע המומחה דעתו המקצועית-רפואית כי "מר דהן סובל מליקוי שמיעה מושרה רעש בשל חשיפה ממושכת לרעש במקום עבודתו, ובכל פעם נגרמה לו מיקרוטראומה לאוזן הפנימית. לא מצאתי סיבות אחרות היכולות לגרום לו למצב תחלואי זה."


כמו כן, יובהר כי אין בידנו לקבל טענת ב"כ הנתבע כי המומחה התייחס אל התובע כמי שנחשף לרעש מזיק באופן ממושך-רציף, שכן המומחה הדגיש בחוות דעתו, כמו גם במבוא לדבריו כי החשיפה לרעש היתה במשך כ-3 שעות ליום, כי המדובר בחשיפות קצרות לרעש, ואחריהן הפסקה, ולא לחשיפה רציפה לרעש משך כל שעות העבודה, אולם לפי גישתו גם חשיפה קטועה זו לרעש עשויה באופן מצטבר לגרום לנזק מצטבר "אשר יגרום ברבות השנים לאותן התופעות כמו בחשיפה ממושכת", כפי שארע, להשקפתו הרפואית, לתובע. 
אף אם נמצא לומר שעל אף עמדה מפורשת זו, עליה חזר המומחה בשתי חוות הדעת, נוצר ספק בשל התנסחויותיו האחרות של המומחה, כאמור לעיל, הרי שספק זה, סבורים אנו, פועל, במקרה דנן, לטובת התובע. (ר´ דב"ע נה/0-166 המל"ל נ´ אייל ברששת)
 
20. סיכומם של דברים – מהמקובץ לעיל לא מצאנו נימוקים המצדיקים שלא לבסס הכרעתנו על חוות דעתו המפורשת של המומחה הרפואי, ועל כן, נוכח הקביעה הרפואית הברורה לפיה נגרמה לתובע פגיעה בשמיעה בתדירויות הגבוהות כתוצאה מחשיפה לרעש, וכי נזק זה לא נבע מהליך תחלואתי קודם או מכל סיבה אחרת, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח שליקויי השמיעה שאובחנו באוזניו, הינם תוצאה של "אירועים תאונתיים זעירים" חוזרים ונשנים (עפ"י תורת המיקרוטראומה) אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו, שבאופן מצטבר משך השנים הובילו לירידה בשמיעה של התובע.
 
21. אשר על כן, התביעה מתקבלת.
 

 

 

 

מאמרים ופסקי דין    
תאונת עבודה      
שמירת הריון      
שירותים מיוחדים     
פעולות איבה     
פוליו     
נכות כללית     
גמלת ניידות     
עורך דין ועדות רפואיות     
גמלת ילד נכה     


       מה חדש?

לקוח של משרדינו זכה בתביעה מול המל"ל, לאחר שהוכח כי יש קשר סיבתי בין רעש מזיק אליו נחשף בעבודתו לבין טנטון באוזניים ממנו הוא סובל.

 

משרדינו הגיע להסכם עם המל"ל במסגרת בקשת רשות ערעור על פס"ד של בית הדין האזורי לעבודה, על פסילת הרכב וועדה והשבת עניינו של הלקוח לוועדה בהרכב אחר אשר תדון גם בעניינים אשר המועד להגשת הערעור עליהם חלף מזה זמן רב. 

 

 

בית הדין הארצי קבע בפס"ד תקדימי כי למוסד לביטוח לאומי זכות למנוע ממבוטח להגיש בקשה לקבלת הטבות בהתאם להסכם הניידות כל עוד חב הוא חוב כספי למוסד הנובע מהטבות שקיבל על פי הסכם הניידות. הגם קביעה עקרונית זו, הורה בית הדין הארצי למל"ל לשלם ללקוח משרדנו גמלאות אשר היה זכאי להן, אך המל"ל מנע ממנו הגשת הבקשה בטענת חוב וזאת החל מהמועד בו פעלו הוריו של המבוטח להגיע להסדר בקשר לחוב. 

 

 

לאחר כ- 10 שנים של מאבק משפטי מול המל"ל ולרבות 2 הליכי ערעור בבית הדין הארצי לעבודה זכה לקוח משרדנו בהכרה בפגיעה בגב על פי הלכת המיקרוטראומה.
הלקוח זכה ל 20% נכות לצמיתות החל משנת 2000.

לאחר ניהול תביעת משפטית בבית הדין האזורי לעבודה, לקוח משרדנו, נהג במקצועו, זכה להכרה בפגיעה בגב על פי הלכת המיקרוטרומה. עניינו של הלקוח מתנהל כעת בוועדה רפואית לעררים לצורך קביעת שיעור הנכות הסופית.

 

 

 

לאחר ניהול תביעה משפטית בבית הדין האזורי לעבודה, לקוחה של משרדנו זכתה לתשלום דמי שמירת הריון, חרף העובדה כי שהתה בחו"ל במהלך תקופת שמירת ההריון. בית הדין קיבל את עמדתנו כי לא היה בנסיעה לחו"ל בכדי לגרוע מהצהרת הרופא בדבר הצורך בשמירת הריון.

 

 


לאחר ניהול תביעה משפטית בבית הדין האזורי לעבודה, לקוחה של משרדנו זכתה לתשלום דמי שמירת הריון לאחר שמומחה מטעם בית הדין אישר כי אכן היתה במצב אשר היוה סיכון לגופה או לעובר.




בג"צ קבע בתיק 10662/04 ביום 28.2.12 כי יש להכריז על בטלותו של סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה המביא לשלילת גמלת הבטחת הכנסה מאדם המחזיק או משתמש ברכב ואינו עומד בחריגים הקבועים בסעיף 9א(ג), שכן הוא פוגע פגיעה בלתי מידתית בזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד.

עו"ד ינון תמרי רח' מוטה גור 9, פארק אולימפיה, פתח תקווה
התקשרות עם משרדינו: 03-9044401

כל הזכויות שמורות עו"ד- ינון תמרי, האמור באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך על הפרסומים בו ויש לבחון כל מקרה לגופו.
אתר זה נבנה על ידי אינטרסקאי © קידום ללא גבולות
404 Not Found

Not Found

The requested URL /intersky/seo_law2.asp was not found on this server.

Additionally, a 404 Not Found error was encountered while trying to use an ErrorDocument to handle the request.